פסק-דין בתיק ע"א 2913/04

ערעור על החלטת ועדת הערעורים (להלן: - " הוועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), תשי"ט-1959 (להלן: - " חוק הנכים" או " החוק"), מיום 2.6.03, בע"נ 695/99 (להלן:- " החלטת הוועדה"), שדחתה ערעור על החלטת המשיב, מיום 1.11.99 (להלן:- " החלטת המשיב"), שקבע כי מועד תחילת זכויותיו של המערער כבעל דרגת נכות בשיעור 55% חל במאי 1993, ולא במועד הגשת תביעתו הראשונה למשיב, בינואר 1974 (להלן:- " מועד התביעה הראשונה").

1.                    העובדות - כולן אינן שנויות במחלוקת

(א)                המערער נפצע שלוש פעמים בפעולות קרביות של צה"ל, והוכר נכה צה"ל. פציעתו האחרונה ארעה בשנת 1973 במלחמת יום הכיפורים. מאז שהגיש בפעם הראשונה את תביעתו למשיב, בשנת 1974, התלבטו ועדות רפואיות (ועדה רפואית בדרגה ראשונה וועדה רפואית עליונה) במשך שנים בסיווג פגימותיו של המערער, ובהגדרה הנכונה של דרגת נכותו - הכל כשאין חולק שלא חל כל שינוי במצבו הרפואי מאז פציעתו האחרונה ועד יום החלטת הוועדה.

(ב)                 מפאת מקרהו יוצא הדופן של המערער, נפרט להלן (באריכות מה) את ההליכים השונים שעבר בוועדות הרפואיות ובערכאות המשפטיות, עד הגיעו הלום:

1.                 ביום 16.4.74 קבעה ועדה רפואית למערער דרגת נכות זמנית של 20% בשל לימפאצמה לאחר חבלה;

2.                 ביום 14.7.74 קבעה ועדה רפואית למערער דרגת נכות זמנית של 10% לפי תקנה 34ב לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל-1969 (להלן:- " תקנות הנכים"), בקובעה שאין הסבר אורגני לתמונה הקלינית;

3.                 ביום 14.10.74 קבעה ועדה רפואית למערער נכות זמנית בשיעור 40% בהסתמך על תקנת משנה 29(1)(א)(ii) לתקנות הנכים, בקובעה שמדובר בפגיעה שהיא קרוב לוודאי נוירולוגית, ולא פסיכיאטרית. ועדה זו ביטלה את החלטות הוועדות שקדמו לה;

4.                 ביום 28.5.75 קבעה ועדה רפואית למערער נכות בשיעור 20%, לפי תקנת משנה 29(1)(א)(i) לתקנות הנכים (המיפלגיה קונברסיבית), בקובעה שאין ספק שהמחלה היא נפשית;

5.                 ביום 30.5.76 קבעה ועדה רפואית למערער נכות זמנית בשיעור 40% לפי תקנת משנה 29(1)(א)(ii) לתקנות הנכים. הוועדה ציינה שהיא מתרשמת מרבגוניות הממצאים שאין ביניהם מכנה משותף אורגני אחיד, וכן מהדומיננטיות של התמונה הקונברסיבית, אך ציינה שקיימים גם יסודות אורגניים. נקבע כי " הועדה מתעלמת לכן מהגורם הבסיסי ומסתפקת בקביעת מצבו הפונקציונלי התואם המיפלגיה שמאלית חלקית";

6.                 ביום 9.8.76 קבעה ועדה רפואית למערער 50% נכות לפי תקנת משנה   29(1)(א)(ii) לתקנות הנכים וקבעה, בין היתר כי " מתקבל על הדעת שבעת שנחבל בראשו נגרמה לו המירפזיס קלה משמאל בלבד...".

7.                 ביום 20.9.77 קבעה ועדה רפואית למערער 20% נכות לפי תקנה 34ג לתקנות הנכים.

8.                 בשנת 1980 הגיש המערער ערעור לבית משפט זה נגד הוועדה הרפואית העליונה (ע"א 648/80). בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בציינו, בין היתר, כי " איש איננו חולק שהמערער הוא נכה צה"ל, אולם איש איננו יודע להגדיר ולפרט מהי הנכות שהוכרה על ידי קה"ת ... במקרה שבפנינו ניכרת התלבטות לכל אורכו של התיק בדבר הגדרת הנכות. כפי שהגדיר זאת עוה"ד ד"ר מור ההתלבטות היא בין הכרה אורגנית, נוירולוגית, פסיכיאטרית או סתם פונקציונלית. התלבטות זו חייבת היתה לבוא לידי פתרון סופי בהחלטתו של קה"ת ולא בחילוקי דעות בועדות רפואיות שונות...". התיק הוחזר לוועדה הרפואית העליונה לדיון חדש ומקיף.

9.                 ביום 19.4.82 קבעה הוועדה הרפואית למערער, בעקבות פסק-הדין הנ"ל, נכות בשיעור של 20% בהסתמך על תקנה 34ג לתקנות הנכים.

10.              על החלטת הוועדה מיום 19.4.82 הגיש המערער ערעור לבית משפט זה (ע"א 499/82). גם ערעור זה התקבל, ובית המשפט קבע למערער דרגת נכות מצטברת בשיעור 37%.

11.              בין לבין, לאחר שהוגש ע"א 499/82, אך לפני שניתן בו פסק דין, התכנסה הוועדה הרפואית העליונה, ביום 10.12.84, וקבעה למערער נכות בשיעור 30% לפי תקנה 34ד' לתקנות הנכים.

12.              ביום 2.1.89 פנה המערער למשיב בבקשה לקיום ועדה רפואית חוזרת (להלן:- " בקשת העיון הראשונה"), ואליה צרף שתי חוות דעת (חוות דעתו של ד"ר עורי וחוות דעתו של ד"ר גונן). ביום 18.5.89 התכנסה ועדה רפואית, שקבעה למערער 37% נכות לפי תקנות 33(ב) ו-75(1)ב לתקנות הנכים. הוועדה ציינה בסיכומה כי " אין ספק כי ההפרעה היא על רקע לא אורגני".

13.              ביום 3.12.90 התכנסה ועדה רפואית נוספת בעניינו של המערער, וזאת על סמך חוות דעת נוספת שנתן ד"ר עורי (מיום 18.1.90). הוועדה קבעה כי על אף שהיא מסכימה שהאטיולוגיה קונברסיבית, הרי שהיא חולקת על הסעיף המתאים וחומרתו, ולפיכך שוב קבעה למערער 37% נכות בהסתמך על תקנה 33(ד) לתקנות הנכים.

14.              המערער לא השלים עם קביעתה האחרונה של הוועדה, ביום 30.5.93 פנה במכתב אישי לקצין התגמולים בבקשה לעיון נוסף, כהגדרתו (ולא ל"החמרת מצב") (להלן:- " בקשת העיון השניה"). במכתבו ציין המערער:

" ... אני מבקש ממך למצוא את הדרך לפתור את בעיית אחוזי הנכות שלי.